העלייה במחיר התחבורה הציבורית בקייב ל-30 גריבנה עוררה תגובה קשה מצד נציב זכויות האדם של מחוז ורכוונה ראדה, דמיטרו לובינטס. נציב תלונות הציבור כינה את החלטת רשויות הבירה כבלתי מוצדקת מבחינה כלכלית וכזו המטילה לחץ כלכלי מופרז על תושבי קייב תחת משטר צבאי.
לדברי פעיל זכויות האדם, עלייה מיידית של פי 3,75 בתעריפים אינה רפורמה בתחבורה, אלא מצביעה על העברת הבעיות הכספיות של חברות השירות על כתפי האזרחים הפשוטים, שהכנסותיהם הריאליות אינן גדלות.
עיקרי דבריו של נציב תלונות הציבור:
-
תגובת שרשרת בכלכלה: בעקבות התחבורה העירונית, מחירי המיניבוסים הפרטיים, האוטובוסים הפרבריים ושירותי המוניות יעלו. דבר זה יוביל לעליית מחירי משלוחי מזון ולהאצה כללית של האינפלציה.
-
השפעה על תקציב המשפחה: עבור אדם עובד אחד, התעריפים החדשים משמעותם הוצאות נוספות של אלפי גריבנה בכל חודש. אם שניים או שלושה אנשים במשפחה משתמשים בתחבורה ציבורית מדי יום, סך ההוצאה השנתית תגדל בעשרות אלפי גריבנה.
-
הדוגמה של חרקוב כנקודת ייחוס חברתית: דמיטרו לובינטס נתן את הדוגמה של חרקוב, אשר למרות הפגזות רוסיות יומיומיות והרס משמעותי של תשתיות, ממשיכה לספק תחבורה ציבורית חינם לתושביה.
עלות השוואתית של כרטיסי נסיעה חודשיים ללא הגבלה באירופה
התהודה הגדולה ביותר בהצהרת נציב תלונות הציבור נבעה מהשוואת עלות כרטיס הנסיעה בקייב עם בירות אירופה. עקב הכנסת עלות קבועה של נסיעות חודשיות ללא הגבלה בקייב ברמה של 3 Hryvnias (כ-82 יורו), בירת אוקראינה נכנסה לרשימת עשרת הערים היקרות ביותר באירופה לפי מדד זה, לפני ערי ענק עשירות בהרבה.
| עיר (מדינה) | עלות כרטיס נסיעה חודשי ללא הגבלה (ביורו)* | שכר חודשי ממוצע "נקי" (ביורו) | יחס עלות הנסיעה לשכר הממוצע |
| קייב (אוקראינה) | ~ 82 אירו (3,656 גריבנה) | ~815 אירו (36,300 גריבנה) | ~% 10 |
| Копенгаген (דנמרק) | ~ 75 אירו (550 דנים) | ~3 אירו | ~% 2,1 |
| הלסינקי (פינלנד) | ~ 70 אירו | ~2 אירו | ~% 2,5 |
| וינה (אוֹסְטְרֵיָה) | ~ 51 אירו (אם אתם קונים כרטיס אקלים שנתי) | ~2 אירו | ~% 2,1 |
*הערה: העלות ביורו ניתנת לפי שער החליפין הרשמי של ה-NBU ליולי 2026. לשם השוואה, וינה משתמשת במודל הכרטיס השנתי (Klimaticket), הפופולרי ביותר בקרב המקומיים בשל מחירו הסביר.
דמיטרו לובינטס סיכם כי שגוי להשוות רק את המחיר הנומינלי של כרטיס - הקריטריון המרכזי צריך להיות כוח הקנייה של האוכלוסייה. במדינות אירופה, עלות הכרטיס היא חלק קטן מההכנסה הממוצעת של אזרחים, בעוד שבקייב היא תדרוש עד 10% מתקציבו של עובד ממוצע.
